אבישג

לאפשר למחשבות לשוטט ככה סתם מעת לעת . להודות על מה שיד ועל מה שחסר לנשום .. לא למהר.

הבנתי שאת העבר לא אשנה ואת העתיד דמיינתי הרבה... העבר המעיק לא הפסיק להציק... והעבר המחוייך והנפלא העניק רגעי חסד להתרפקות שלווה.

בחיים האלה צריך להיות שחקן ולחיות במנגנון משומן כאילו בלי חריקות, כאילו בלי דאגות.

החיים מעניקים לנו מתנה את הכוח להתמודד מול תהום פעורה... לעמוד על שפת המדרון ולזכור מה נכון ... להסכים שהכאב והדאבה לא יהפכו לחלק מהשגרה. להיות נכונה לקבל את השמחה בלב שלם בלי להרגיש אשמה... להכיר בטוב גם בעת מכאוב...

שמיים קדרו השמש הציצה מבעד העננים, הרוח ברכות את הפנים מלטפת והמחשבות בראש מתרוצצות וכשהעניים נעצמות עולות התמונות...

להקשיב למנגינת הלב המתנגנת ברכות לחפש בתבונה את המהות . להשאר במקום מטיב לאטום אזניים מהנאמר מסביב להאזין לרחש הפנימי לשמור על עצמי .

לנשום נשימות עמוקות בכל הזדמנות לתלת לגוף להרגיש חיות... בכל יום ללמוד משהו חדש ולהגיד מה שהלב רוצה ללא חשש. להאמין באמונה שלמה שרפואת הגוף מתחילה בנשמה ...

להאחז ברגע האחד ולהבין שהוא מיוחד. להאמין שמה שקורה אינו במקרה.

מִלִּים יֵשׁ בְּכוֹחָן לְשַׁנּוֹת... הִתְבּוֹנְנוּת בְּעָמְקָן עוֹשָׂה נִפְלָאוֹת. הַשְּׁהִיָּה בִּסְבִיבָה שֶׁל מִלִּים מְסֻיָּמוֹת מְנִיעָה אוֹתָנוּ מִבְּלִי שֶׁנָּחוּשׁ לִפְעֻלּוֹת.

לעצור לרגע קט ולהקשיב ... ללב – הדואב, ללחישות – שלא מרפות, לרצונות – בלי לחשוש מההשלכות. ואז מהמקום הזה של עירעור לבנות מחדש את כל הסיפור...

להקשיב למילים להאזין לצלילים ... לקרוא בין השורות לשמוע כל הדעות. לקבל את המצוי לנפות את הרצוי.

הלב נשבר אי אפשר כבר... הכל מתפרק מתמוסס נשאר בכאב להתבוסס. הנשמה נפגעה פעם אחר פעם ולחיים לא נשאר טעם.