בשמת

בשמת, גננת, ליצנית, קונדיטורית ומתנדבת במד"א. כותבת שירים מגיל 10. מאמינה בהומור כדרך חיים, כל כך מתוק שבא לצחוק !

לחתור אל הצדק ואל האמונה, להביט על כל התמונה, לדעת שלא הכל שחור לבן ולזכור כי לא הכל מובן...

לחשוב, הנה הכל נגמר, אך לדעת כי יש גם מחר, להקשיב, להרהר, להתגעגע... להקשיב לאותו השקט, לשתיקה, שנראית עכשיו כה מעיקה, להרהר במה שהיה ושלא ישוב עוד, להתגעגע לכל אותם רגעים קטנים, רגעי החסד...

כשגובר הרע על הטוב, כשנדמה שאין עוד מקום לאהוב, או אז מתגנבת אל הלב פנימה תפילה קטנה ...

אם רק נדע לחשוב מעט על אחרים אם רק נשכיל את הראש להרים או אז נוכל להבחין ביופי המסתתר לו אי שם...

לעולם אל תאמר נפלתי לעולם אל תאמר אפול כי כל מה שהיה רק אמש, נגמר ונחתם אתמול תביט קדימה אל המחר יש עתיד, זה לא נגמר.

להפוך את שעון החול ולהביט קדימה, עוד שנה חלפה ועצב מתוק מתגנב לו פנימה. שנה חדשה דופקת על הדלת.

זה לא בשמיים, זה כאן ועכשיו זה לא רחוק מאיתנו אותו כוכב...

לנצל את הרגע, את השתיקה. לחשוב רק לרגע, על מי שאתה...

ימים של שמחה של חיוך מכל הלב לכל מי שנפגוש לכל מי שאוהב...

במחשבה לאחור אפשר היה אחרת, אולי לא הייתי נשארת... אך מה לי ולמחשבה לאחור, הרי כבר אין טעם לחזור.

תן לי הכוח לסלוח, תן לי הכוח לא לברוח.