אבישג

שיהיו חיינו רוויים באש מחממת ומלהיבה שתשכון בנו תחושת הביטחון והשלווה. שתבער בליבינו האהבה שרשפי אש רשפיה, ומַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לה.

למרות המשא והדרך הקשה יש פה כל הזמן אמונה חדשה. מתוך הדאבה – צומחת תּוֹחֶלֶת איתנה. מהכאב האצור בנשמה יכולה לפרוח אהבה חדשה.

לפנות מקום בנשמה לאהבה ... לחמלה... לאחדות ... לסובלנות ...

לְהוֹדוֹת עַל כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לְהַכִּיר בַּטּוֹב בְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ. לוֹמַר תּוֹדָה עַל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים הֵם בְּעֶצֶם מַהוּת וְעִקַּר הַחַיִּים

לא נמתין , נעשה עכשיו ! נאמר כמה אנחנו אוהבים, נציין את מה שאנחנו מעריכים... בפה מלא ובביטחון באמונה שזה העיתוי הנכון.

כְּאֵב מְפַלֵּחַ אֶת הֶחָזֶה כַּמָּה קָשֶׁה הַיּוֹם הַזֶּה ... לְהָכִיל בְּתוֹךְ הַלֵּב הָאֶחָד אֶת כָּל אֲשֶׁר אָבַד.

נַאֲמִין שֶׁמֵּהַמּוּעָקָה עוֹד תִּצְמַח הַחֶדְוָה. נִרְאֶה בְּמַעֲלַת הָאַחֵר וְאֶת הַבְּיַחַד נְשַׁמֵּר.

רוח הסתיו החמימה מתקררת לאיטה... עוטפת ברכות נעימה , את השנה החדשה.

רוחות נעימות את הפנים מלטפות. וברגע אחד של דממה לקחת נשימה שאיפה עמוקה ונשיפה איטית ומדודה.

לפעמים ללכת אל הלא נודע הוא מצב בלתי נמנע. בלי חשש לומר פה טוב ובכל זאת לקום ולעזוב... להשאיר מורשת וזכרונות טובים ללכת בלי להזעיף פנים.

לחבק את החיים גם כשהזכרונות עולים. לראות את הדרך מתעקלת ודברים חדשים מזמנת ...

לאפשר למחשבות לשוטט ככה סתם מעת לעת . להודות על מה שיד ועל מה שחסר לנשום .. לא למהר.