הַשָּׁנָה בִּימֵי הָאָבִיב
בִּמְקוֹם פְּרָחִים כְּאֵב מִסָּבִיב...
הַנֶּפֶשׁ הַכְּבוּיָה
מְחַפֶּשֶׂת מָזוֹר לַדְּאָבָה.
וְנִשְׁאַל מָה נִשְׁתַּנָּה ...?
וְהַתְּשׁוּבָה כָּל כָּךְ בְּרוּרָה ...
נַאֲמִין שֶׁמֵּהַמּוּעָקָה
עוֹד תִּצְמַח הַחֶדְוָה.
נִרְאֶה בְּמַעֲלַת הָאַחֵר
וְאֶת הַבְּיַחַד נְשַׁמֵּר.
נִזְכֶּה לִרְאוֹת תִּקְוָה
כְּחֵלֶק מֵהַהֲוָיָה.
עִם הָעֶצֶב תִּשָּׁזֵר הַשִּׂמְחָה
וְהַנְּשָׁמָה תִּתְמַלֵּא בֶּאֱמוּנָה...
וכמו בהגדה אאחל,
שנצא מאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה.
ושאלוהים יפרוש עלינו כנפי חסד ואהבה.
י' בניסן תשפ"ד 18.4.24